ולדמן ואח' נ' עו"ד בוסקילה

פסק דין

פסק הדין ניתן במסגרת תביעתם של התובעים אשר הוגשה כנגד הנתבע בגין סך של 62,243 ₪.

בכתב התביעה נטען תחילה כי הנתבע שהינו עו"ד במקצועו, ייצג את התובעים במסגרת עסקה לרכישת דירה ברחוב משה סנה 48/41 בפתח תקווה כחלק מחלקה 3 בגוש 6360 (להלן "הדירה"). נטען על ידי התובעים כי התובעים 2 ו-3 נאלצו לשלם למוכרי הדירה, ה"ה גיל ויפעת רמות, פיצויים בסך עשרות אלפי ₪ בגין הפרתו היסודית של ההסכם וזאת בגין מחדלו ורשלנותו של הנתבע אשר באו לידי ביטוי בניסוח כושל של ההסכם והתנהלותו של הנתבע לאורך הדרך ולאחר חתימת ההסכם. כך נטען, בין היתר, כי על פי ההסכם אשר נחתם ביום 22/7/07, לא הותנה על ידי הנתבע כי העברה ותשלום של כספים על ידי התובעים מותנית בקבלת אישורים בסיסיים שרק בעטיים יועברו כספי התמורה לידי המוכרים או הבנק מטעמם. בהקשר זה נטען כי בנק המוכרים התנה שחרור יתרת הכספים למוכרים בקבלת אישור זכויות נקי לרבות בגין מחיקת המשכון הרשום על שם בנק המוכרים ומכאן שבנק התובעים לא שחרר כספים שהיו אמורים להיות משוחררים עד ליום 9/9/07 אלא רק למעלה מ- 50 יום לאחר מכן. כעולה מכתב התביעה רק ביום 29/10/07 הוסדר העניין והועברה אותה יתרה שנותרה לתשלום בגובה 169,676 ₪. בכתב התביעה טענה נוספת לפיה הנתבע ייצג את התובעים במסגרת עיסקה אחרת ושם כן מצא לנכון לשמור על האינטרסים ומכאן שיש לראות בהשמטת הוראות דומות בהסכם הקודם כהוכחה לרשלנותו של הנתבע. עוד נטען בכתב התביעה כי התובעים בקשו לקבל את התיק לידיהם אולם הנתבע התנה זאת בקבלת אישור על כתב ויתור מוחלט כלפיו.

התובעים תובעים סך של 62,243 ₪ אשר מורכב מהסכומים הבאים: 35,000 ₪ ששולמו בגין פיצוי מוסכם בהתאם למכתב ב"כ רמות מיום 15/11/07 שהם נכון ליום הגשת התביעה 36,659 ₪, 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד של עו"ד שרה כהן שהם 2,094 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, 7,500 ₪ עבור הפסד 10 ימי עבודה שהם 7,934 נכון ליום הגשת התביעה, 5,000 ₪ בגין החזר תשלום הפרש בריבית (מ- 4.3% ל- 4.75%) על חלק מהמשכנתא לתקופת החזר של 20 שנה שהם 5,289 ₪ נכון ליום הגשת התביעה , 253 ₪ ששולמו לרשויות המס בהעדר שומה עצמית שהם 267 ₪ נכון ליום הגשת התביעה וכן 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

בתביעה גם בקשה לקבל סעד הצהרתי. לעניין זה נטען כי עדיין נותרו התובעים חשופים לפיצוי מוסכם בגובה 101,000 ₪ כפי שנקבע בסע' 17 בהסכם ועל כן מבקשים פסק דין אשר יקבע בנוסף כי ככל שנקבע שהנתבע אכן התרשל באם ידרשו בעתיד לשלם את הסכום הנ"ל יש לחייב את הנתבע בגין אותו סכום בהתאם.

בכתב ההגנה נטען תחילה כי הדירה נרכשה עבור התובעת 1 שהתובעים 2 ו-3 בנה וכלתה ועל כן אין כל יריבות בין הנתבע ובין התובעים 2 ו-3. עוד נטען כי עולה מכתב התביעה כי התובעים 2 ו-3 נשאו ברוב כספי הפיצוי ע"ס 35,000 ₪. בהתייחס לטענה בדבר העדר דיווח העסקה נטען בכתב ההגנה כי העיסקה אכן דווחה לשלטונות המס בסוף חודש יולי 2007. לענין הטענה בדבר התניית בנק המוכרים בהמצאת אישור זכויות נקי בסע' 3.7 בכתב התביעה, נטען כי היה זה הבנק של התובעת 1 אשר התנה זאת. הנתבע הכחיש כי היתה הפרה כלשהי מצידם של התובעים בהסכם ונטען כי היה זה המוכרים אשר הפרו את התחייבויותיהם על פי ההסכם ועל כן המוכרים לא היו זכאים לשום פיצוי מוסכם. עוד נטען כי התובעים פעלו בניגוד לעצות שקבלו מהנתבע לעניין תשלום פיצוי מוסכם.

הנתבע הוסיף וטען כי התובעת 1 לא ציינה כי התשלום השני אמור להיות משולם אצלה מכספי הבנק אלא שהיא תקבל סכום שיועד פחות או יותר לסלק את המשכנתא של המוכרים ומכאן שלא מדובר כלל במחדל בניסוח הסכם המכר מצידו של הנתבע. הנתבע טען כי המוכרים היו צריכים להמציא מסמכים והעדר המצאתם גרם לאיחור בקבלת כספי המשכנתא כאשר על פי ההסכם היה על המוכרים למסור את הדירה לתובעת 1 ללא שעבוד. הנתבע הדגיש בכתב ההגנה כי מעבר לכל האמור לעיל, התובעים החליטו לנתק את הקשר בינם ובינו ולא אפשרו לו להמשיך לטפל בעניין ועל כן אין להם אלא להלין על עצמם לגבי התנהלותם בפועל. הנתבע הכחיש בכתב ההגנה טענות הרשלנות וטען לחילופין כי היה וייקבע כי היתה רשלנות התובעים פעלו תוך עצימת עיניים וכן הסתכנות מרצון ו/או רשלנות תורמת של 100% וגם לא פעלו נכון על מנת להקטין את נזקיהם. בכתב ההגנה גם טענת קיזוז בשל שעות עבודה עודפות ורבות של הנתבע בגין 9,805 ₪. לענין הבקשה לקבל פסק דין הצהרתי, נטען בנוסף כל הטענות לעיל כי בכל מקרה ועל רקע ביצוע התשלום המיותר בסך של 35,000 ₪ היה על התובעים להתנות את התשלום בויתורם של המוכרים על תביעות נוספות לרבות תביעה נוספת בגין פיצוי מוסכם.

התובעים הגישו כתב תשובה ובו נטען, בין היתר, כי יש לדחות את טענת העדר היריבות הנ"ל על הסף, אין באישור של הנתבע אודות הגשת השומה במועד שהוגש על מנת לאיין את הטענה בדבר אי דיווח במסגרת שומה עצמית. התובעים כן אשרו כי נפלה טעות בסע' 3.7 כך שאכן התנאי היה של בנק הקונים ולא של בנק המוכרים לקבל אישור זכויות נקי.

התקיים דיון במסגרת קדם משפט ובסוף הדיון התבקש ב"כ התובעים להודיע האם הוא עומד על צירוף התובעים 2 ו-3 בתור תובעים בתיק ובהמשך לכך הוגשו תצהירים מטעם התובעים כשנטען בהם כי אכן קיימת יריבות ישירה גם אל מול התובעים 2 ו-3 בפועל.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. התובעים 2 ו-3 הגישו תצהירים מטעם התובעים. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית יחד עם תצהירה של הגב' אריאלה נבון.

בתצהירי התובעים 2 ו-3 חזרה על טענות התובעים הנ"ל יחד עם הרחבות נוספות. לא הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת 1. הנתבע אף הוא חזר על טענותיו הנ"ל בתצהירו. הגב' אריאלה נבון הצהירה בתצהירה כיצד פעלה על מנת לקבל מסמכים מאת המוכרים וכן פרטה אודות ההתנגדות שקבלה וסירובו של המוכר לשתף פעולה ולמסור מסמכים חיוניים לקידום הטיפול בעסקה. כן הוצהר על ידה כי התובעים היו מודעים היטב לכל הפעולות שנעשו על ידם תוך שהיא מסבירה להם על הנעשה בפועל.

המצהירים נחקרו במסגרת חקירות נגדיות על תצהיריהם. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב כאשר התובעים התמקדו בסע' 10 בהסכם המכר, סעיף התמורה, והשאלה המרכזית שבפנינו הינה האם הנתבע התרשל בעת שייצג את התובעים במסגרת עיסקת המכר אל מול המוכרים וכתוצאה מכך לא היתה ברירה אלא לשלם 35,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם למוכרים אגב ההפרה.

דיון

במרכז התביעה סע' 10 להסכם המכר. הסכם המכר אשר נחתם ביום 22/7/2007 נחתם בין ה"ה רמות ובין התובעת 1 בלבד (להלן "ההסכם"). התובעת 1 הוגדרה בהסכם בלשון רבים בתור "הקונים" כשה"ה רמות "המוכרים".

התובעים 2 ו- 3 אכן לא היו צד להסכם המכר. מכאן שאין כל הסכם מטעמם על פיו ניתן לקבוע כי קיימת יריבות ישירה בין הנתבע ובין התובעים 2 ו-3. התובעת 1 מופיעה על גבי כל הסכמי ההלוואות והמשכנתא ועל על גבי דיווחי המס. כעולה מהסכם המכר התובעת 1 בקשה לרשום את הבעלות על שמה ולא על שם התובעים 2 ו-3. כן עלה כי התובעים 2 ו-3 הם אילו אשר שילמו כספים ולו לכאורה בגין רשלנותו הנטענת של הנתבע כאשר התובעת 1 לא שילמה דבר. העדר התחייבותה של התובעת 1 בכתב לשפות את התובעים 2 ו- 3 בגין אותו סכום אשר נטען לגביו כי שולם לה"ה רמות, מחליש את תביעת התובעים כנגד הנתבע. יחד עם זאת כן עלה במהלך דיון ההוכחות כי התובעים 2 ו-3 משלמים תשלומים בגין המשכנתא.

לעצם הסכום הנטען ששולם על ידי התובעים 2 ו-3, סך של 35,000 ₪, כאשר בתיק בית המשפט צילום אשר אמור לשמש כקבלה ועליו אישור אשר מתיימר להיות של ה"ה רמות על כך שקבלו אותו סכום בפועל, (וזאת כאשר נטען על ידי הנתבע כי אין הוכחה ממשית לכך שאותו סכום אכן שולם בפועל), בפני בית המשפט מכתבו של ב"כ ה"ה רמות עו"ד תומר גלילי מיום 15/11/07 אשר פירט את הנזקי הנטענים שנגרמו כביכול למוכרים ה"ה רמות. עו"ד גלילי מגיע לנזק נטען בגובה 42,168.98 ₪ אשר מורכב מהתביעות הבאות: 22,650.71 ₪ בגין קנסות והצמדה לקבלן, 4,680 ₪ בגין שכ"ט עו"ד נומינאלי, 587 ₪ בגין חריגה בחשבון עו"ש למשך חודשיים, 6,000 ₪ בגין אובדן 5 ימי עבודה, 191.77 ₪ בגין הוצאת נסח טאבו, 2,834 ₪ בגין פיגור של חודשיים בתשלום 170,000 ₪ לפי 12% שריבית שנתית, עלות לקיחת הלוואה 225 ₪ ו- 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש. פרט לדרישת התשלום הנ"ל וצילום של שיק ע"ס 35,000 ₪, כלל לא הוכח בפני כי אכן נגרמו לה"ה רמות כל אותם סכומים אשר נתבעו על ידם בפועל. כן ניתן לקבוע כי הדרישה לשלם 6,000 ₪ בגין אבדן ימי עבודה, 4,680 ₪ בגין שכ"ט עו"ד "נומינאלי, ו- 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש מעמידים את כלל תביעות ודרישות ה"ה רמות בסימן שאלה גדול שכן ניתן להתרשם כי מדובר בסכומים מופרזים. כל זאת כאשר התביעה המרכזית של ה"ה רמות הינה הצורך לשלם קנסות והצמדות לקבלן כאשר לא הוגשו ולו אסמכתא אחת על מנת לבסס זאת.

מעבר לכך, עיון בהסכם המכר אינו מעלה בהכרח קביעה לפיה הנתבע התרשל בעת ניסוח אותו הסכם. אכן לא הוכנס בהסכם סע' או התייחסות לגבי הצורך לקבל אישור זכויות נקי כפי שהוכנס להסכם אחר אשר נערך בין התובעת 1 ובין רוכשי דירתה קודם לכן. יחד עם זאת אין מקום לקבוע כי בית המשפט היה קובע בוודאות כי הנתבע אכן התרשל וכי כתוצאה מהתרשלות זו, לא היתה לתובעים ברירה אלא לשלם את סכום הפיצוי הנ"ל מקום שבו היתה מוגשת תביעה על ידי ה"ה רמות כנגד התובעת 1.

בסע' 3 בהסכם הוסכם כי המוכרים ימכרו את הדירה כשהיא "נקיה וחופשית מכל חוב, שעבוד, עיקול, צו הריסה וזכויות צד ג' למעט שלוש משכנתאות מדרגה ראשונה לטובת בנק טפחות אשר יתרתן לסילוק הינה כ- 449,821 ₪ אותם מתחייבים המוכרים לסלק מהסכום שישולם להם על פי הסכם זה".

סעיף 10 מתייחס לסכום התמורה כאשר הוסכם בין הצדדים כי הקונים ישלמו למוכרים 1,010,000 ₪ באמצעות 3 תשלומים שונים, 131,000 ₪ במעמד חתימת ההסכם (סע' 10.1.1 להסכם), 778,000 ₪ לא יאוחר מיום 9/9/07 כאשר תנאי לכך "הינו כי 7 ימים לפני ביצוע התשלום יציגו המוכרים לקונים מסמך/מכתב כוונות מהבנק למשכנתאות לפיו הבנק מאשר כי ההלוואות סולקו במלואן או כי אם הפקדת סכום כסף כמפורט במכתב תוסר המשכנתא הרובצת על הדירה. דחייה בהצגת מכתב הכוונות תדחה את מועד התשלום בהתאם ובמקרה זה ישולם הסכום בהתאם לשער היציג של הדולר הנמוך שבין המועד הקבוע לתשלום לבין התשלום הנדחה" (סע' 10.1.2 להסכם). התשלום השני מחלוק לשני תשלומים, תשלום ראשון בהתאם לסכום אשר נקוב במכתב הכוונות והסכום השני, היתרה שתשולם תוך 4 ימי עסקים לאחר המצאת אישור על מחיקת הערת האזהרה של הבנק למשכנתאות של המוכרים, וזאת למרות הקובע בסע' 10.1.2 (סע' 10.1.3 להסכם). 101,000 ₪ נוספים אמורים להיות משולמים לא יאוחר מיום 30/11/07 (סע' 10.1.4 להסכם).

המחלוקת נסובה סביב התשלומים אשר נוגעים לתשלום השני מתוך התשלום שבסך של 778,000 ₪ הנ"ל כאשר נטען על ידי התובעים כי הנתבע לא ניסח את ההסכם כנדרש וכתוצאה מכך נאלצו התובעים לשלם 35,000 ₪ כפיצוי לה"ה רמות.